Gesamtlänge aller Episoden: 4 days 12 hours 19 minutes
התוכן
עמ"ש בסיום שלישי דפ' ויגש "וירא את העגלות אשר שלח יוסף ותחי רוח יעקב אביהם" פרש"י "סימן מסר להם במה היו עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה", וההוראה: התוכן דפרשת עגלה ערופה הוא ש"כי ימצא חלל.. נופל בשדה.. ויצאו זקניך.. ומדדו אל הערים וגו'"...
התוכן
ברביעי דפ' ויגש מסופר אודות ירידת יעקב למצרים (התחלת גלות מצרים) בפועל, שבמקום להיות "בשלשלאות של ברזל", בפועל היא היתה בכבוד מלכים של יוסף ה"משנה למלך" [ועוד יותר: אפי' פרעה לא עשה שום דבר בפועל בעצמו בלי יוסף! עד שיוסף עשה משהו בניגוד לענינו של פרעה – הוא צוה למצריים למול את עצמם!...
התוכן
מהפסוק בתחילת פ' ויגש "ויגש אליו יהודה" לומדים שאסור להפסיק בין גאולה (יוסף) לתפלה (יהודה)...
התוכן
הבחינה האם "חנוכה" פעל שינוי באדם היא במוצאי ואחרי ימי החנוכה, כשכבר לא מדליקים נרות חנוכה ולא אומרים "על הנסים" בתפלה וברהמ"ז ומ"מ ה"ה ממשיך באותו "שטורעם" של ימי החנוכה. וזאת גם אם בכל יום ויום של ימי החנוכה הוסיף והדליק עוד נר אחד (וזה הי' ניכר בעיני בשר) – "מעלין בקודש", והי' יכול לחשוב שכעת, לאחרי שהדליק כבר את כל השמונה נרות חנוכה, אפשר לו "לנוח" כבר.....
התוכן
הלשון בנוגע לנרות חנוכה הוא ש"אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד", והיינו ש"לראותו" הוא ה"שימוש" היחיד שכן מותר...
התוכן
1) מבואר בדא"ח שבחנוכה היו האהבה והמסנ"פ מצד המקבל, מלמטלמ"ע. וכ"ה גם בנוגע לאלו שנק' "נרות להאיר", שעבודתם היא בבירור וזיכוך המטה – לפעול בכאו"א מבנ"י שיקויים בו "ושכנתי בתוכם", ע"י שמדליקים בו את ה"נר הוי' נשמת אדם", ובאופן ד"מוסיף והולך" מלמטלמ"ע, עד שנעשה מואר כולו ב"נר מצוה ותורה אור", וב"מאור שבתורה" – פנימיות התורה...
התוכן
חנוכה הוא הזמן לבטל את הענין ד"להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" ע"י ההתחזקות בתומ"צ בכלל, ובהדגשה שלימוד התורה צ"ל בגלל שזהו "תורתך" - חדור עם יראת ה'...
התוכן
בד"ה ואתה ברחמיך הרבים תש"א מבאר את כל פרטי הלשונות בנוסח ועל הנסים דחנוכה – "מסרת גבורים ביד חלשים.. וזדים ביד עוסקי תורתיך", אבל משמיט ואינו מבאר "רשעים ביד צדיקים"?! והנה מובן מזה גודל ה"זכות" של דורנו, שמאז הדפסת מאמר זה עברו 48 שנה ואף א' "לא חלי ולא מרגיש" ענין בלתי-מובן זה, ו"שכבת וערבה שנתיך".... מזכירים זאת כעת כדי שמכאן ולהבא יתייגעו בלימוד החסידות, כך שדבר כזה לא יעבור חלק...
התוכן
מבואר באחרונים שבימי חנוכה צריכים להרבות בנתינת הצדקה. ועד"ז מבואר בדרושי רבותינו נשיאנו שישנה שייכות בין מצות צדקה לכללות הענין דחנוכה. וענין זה מובן בפשטות, עפ"י מאחז"ל "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", גאולה נצחית, בדוגמת הנצחיות דנרות חנוכה ש"אינן בטלין לעולם". ולכן, כאן המקום לעורר שבכל שמונת ימי החנוכה תהי' הוספה במצות צדקה...
התוכן
יש להתעסק ב"מבצע חנוכה" מתוך שמחה, וכמ"ש "עבדו את ה' בשמחה", ושהשמחה תהי' גלוי'. כי אף שהמעשה הוא העיקר – שבכל בית יהודי ידליקו בפועל נרות חנוכה וכו', אבל השני צריך לראות איך ששמחים לעזור לו מתוך אהבת ישראל אמיתית, ולא שעושים א"ז מתוך "הכרח" ועם "פנים זועפות" וכו'...