על המשמעות

 ואחרי שהבנו כיצד הימין פרש מהתנועה הציונית כבר ב-1922 ועוד יותר ב-1935 וב-1937, קל יהיה להבין את שני הפרקים הדרמטיים שהתנהלו האחד לקראת סוף מלחמת העולם השנייה - והכוונה לסזון - והשני חמישה שבועות לאחר הקמת המדינה - והכוונה לאלטלנה. 

פרטי הפרשות הללו מסופרים בלא מעט חיבורים שנכתבו בנושא, ובפרק זה אנו מנסים לעמוד על עיקרי הדברים. אבל דומה שהשאלה העומדת ברקע הפרשות על שלל פרטיהן, נוסחה כבר במקרא בפרשת שופטים הקובעת שיש לקיים סדר ציבורי אחרת אין אפשרות לנהל שום מדיניות ובתלמוד, במסגרתו מורה רבן גמליאל על רבי יהושע לבוא אליו במקלו ובמעותיו ביום שעל פי חשבונו חל יום הכיפורים, ללמדנו - כך סבור התלמוד - שגם אם מנהיג גדול (לצורך העניין ז'בוטינסקי או בגין) צודקים, ומנהיג גדול אחר (לצורך העניין וייצמן ובן-גוריון) טועים, הנה ללא קבלת מרות אין ולא יתכן קיומו של עם. 

בדיוק כמו בימינו, אזרחות לא יכולה להיות על תנאי, כי אחרת אין אזרחות ואם אין אזרחות אין מדינה ואם אין מדינה אין חיי ציבור.

00:00-06:00 - הקדמה: סיפור הפרישה של הימין מהתנועה הציונית

06:00-12:00 - סזון: פרק דרמטי בתולדות המאבק הציוני

12:00-18:00 - האלטלנה: חמישה שבועות לאחר הקמת המדינה

18:00-24:00 - פירוק מקרי הסזון והאלטלנה: עיקרי הדברים

24:00-30:00 - פרספקטיבה היסטורית: דוגמאות מהמקרא והתלמוד

30:00-36:00 - סדר ציבורי והשפעתו על המדיניות

36:00-42:00 - ניתוח דמויות המנהיגים: ז'בוטינסקי ובגין נגד וייצמן ובן-גוריון

42:00-48:00 - לקחים לדורות: קבלת מרות וחיי ציבור

48:00-54:00 - אזרחות ומדיניות: חשיבותה של יציבות פוליטית

54:00-60:00 - סיכום והשלכות לעתיד: מה ניתן ללמוד מההיסטוריה?

לצפיה ברשימת ההמלצות
לתמיכה ותרומות להפקת הפודקאסט וביצוע מנוי

להצטרפות לערוץ הטלגרם

להצטרפות לקבוצת המתנדבים שלנו שבזכותה אנו יכולים להפיק לכם תוכן
האזנה נעימה!